מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' איתי ואח'

פסק דין

בפני בתביעת שיבוב ותביעה שכנגד בעקבות תאונה שארעה ביום 16/12/98, במהלכה פגע רכב טויוטה לנד קרוזר מספר רישוי 15-139-60 (להלן: "הרכב") באופנוע משטרתי מ"ר 71039 (להלן: "האופנוע"), השייך למדינת ישראל, אשר היה נהוג אותה עת בידי הנתבע מספר 1.

הצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן פסק דין לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט עם הנמקה קצרה וזאת לאחר שמיעת הנהגים המעורבים בתאונה, עדת ראיה והגשת תיק המשטרה, כמו גם תמונות וגרסה שמסרו הנהגים לחברות הביטוח.

כל אחד מהנהגים הציג גירסה שונה, לטענת נהג הרכב, נהג האופנוע עקף אותו מצד ימין, ביקש לעלות על המדרכה, כתוצאה מכך איבד שליטה על האופנוע, קפץ אל המדרכה והרכב פגע באופנוע שנטה ימינה כתוצאה מהנסיון לעלות על המדרכה, כשהוא עדיין על הגלגלים בזוית של 45 מעלות. הרכב גרר את האופנוע על הכביש, ולמעשה עלה עליו וכך נפגע הרכב בפגוש ובחלקו התחתון. לטענת נהג הרכב לא הייתה לו דרך למנוע את התאונה, כשנהג האופנוע איבד שליטה כתוצאה מנסיון העליה על המדרכה וקפץ על המדרכה נהג הרכב אינסטנקטיבית הסתכל עליו, ואז פגע באופנוע.

נהג האופנוע טען, כי נסע לפני הרכב, כלל לא עקף אותו, וכי ראה על המדרכה חבר, נופף לו והתכוון לפנות לצד ימין לכניסה לתחנת דלק סמוכה על מנת לעצור, בשלב זה כאשר הוא האט לצורך הפנייה פגע בו הרכב, לטענתו הרכב פגע בו בגב כתוצאה מן הפגיעה הוא עף אל המדרכה והאופנוע נותר על הכביש.

הולכת רגל שהלכה למול תנועת הרכב והאופנוע, ראתה את התאונה. לדבריה, נהג הרכב פגע באופנוע בעוד נהג האופנוען על האופנוע וכתוצאה מכך ארעה התאונה. העדה סיפרה, כי נהג האופנוע התגלגל עד לרגליה. העדה לא ראתה את תנועת הרכבים קודם לתאונה.

לאחר שבחנתי את עדות הנהגים, וכן את הדברים שמסרו לחברת הביטוח ועדותם במשטרה, את עדות הולכת הרגל והתמונות והמסמכים בתיק המשטרה שהוגשו לי, אני נותנת אמון בגירסת הולכת הרגל, האובייקטיבית, שלא היה כל עניין בתביעה, וקובעת, כי הרכב פגע באופנוע מאחור בעודו בנסיעה ולכן עיקר האחריות היא עליו. חשוב להדגיש, כי גם נהג הרכב עצמו אמר לחברת הביטוח בזמן אמת כפי שנכתב בטופס התביעה כי "אופנוע עקף את המבוטח מימין, בלם והמבוטח נכנס בו מאחור" וזו גם הגירסה שצוטטה בדו"ח השמאי. כאשר נשאל על כך הנהג בבית המשפט אמר, בין היתר "כל אחד רשם פחות או יותר את זה כי לא חשבתי שצריך להכנס לפרטי פרטים, אלא רק בבית המשפט" (עמ' 5 שורות 17-16).

יחד עם זאת, גם לנהג האופנוע אחריות לתאונה, כפי שסיפר נהג האופנוע, הוא נסע בצד הימני בכביש, ראה חבר על המדרכה, נופף לו ורצה להאט ולהכנס לתחנת הדלק. התרשמתי, כי עדות נהג הרכב לפיה נהג האופנוע האט נתן לרכב לעבור ולאחר מכן עקף אותו מימין, טענה שהעלה מן הרגע הראשון, היא נכונה. נראה, כי האופנוע השלים את העקיפה סמוך לתאונה, הגיע לפני הרכב ואז האט שוב כיוון שהתכוון לפנות ימינה לתחנת הדלק. נהג האופנוע שהיה מרוכז בחבר שרצה לפגוש, נהג, בחוסר זהירות. האופנוען יצר מצב חדש על הכביש, מבלי לשים לב לתנועה לקרבת הרכב שנוסע אחריו ולהזהיר את הנהג שנסע אחריו. חשוב להדגיש בהקשר זה, כי נהג האופנוע לא סיפר בשום שלב, כי אותת כדי להזהיר מפני האטה שלו והפניה לתחנת הדלת.

אני מחלקת את האחריות כך שלנהג הרכב אחריות של 70% לתאונה ולנהג האופנוע אחריות של 30% לתאונה.

משכך, אני מחייבת את הנתבעים בתביעה העיקרית לשלם סך 5,768 ₪ צמוד מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, אגרה כפי ששולמה ושכ"ט עו"ד בסך 1,200 ₪, כן תשא הנתבעת בתשלום מחצית שכר העדה שנפסק בסך 150 ש"ח.

את הנתבעים בתביעה שכנגד אני מחייבת לשלם ביחד ולחוד סך של 10,228 ₪ צמוד מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, אגרה כפי ששולמה ושכ"ט עו"ד בסך 1,200 ש"ח, כן ישאו הנתבעים בתביעה שכנגד בתשלום מחצית שכר העדה שנפסק בסך 150 ₪.

ניתן היום, י"ט סיון תשע"ב, 09 יוני 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: